ת"א
בית משפט השלום קריית גת
|
1799-10-11
27/06/2012
|
בפני השופט:
איל באומגרט
|
| - נגד - |
התובע:
1. בן ברוך שלום ז"ל
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
3. ביניאשוילי פנחס
4. סהר ציון חברה לביטוח בע"מ
|
הנתבע:
בן ברוך סימונה
|
| פסק-דין חלקי |
1. לפני בקשת הנתבעות (להלן: "המבקשים") להורות על דחיית התובענה על הסף בגין התיישנות.
- לטענת התובעת (להלן: "המשיבה"), היא נפגעה בשלוש תאונות דרכים:
הראשונה ביום 31.3.94; השניה ביום 17.10.94. התביעה בגין שתי תאונות דרכים הראשונות הוגשה לבימ"ש השלום בב"ש במסגרת ת"א 4445/99 ביום 31.5.99 וביום 23.2.04.
התאונה השלישית אירעה ביום 9.8.01 ומשכך תוקן כתב התביעה שהוגש לבימ"ש השלום בב"ש ביום 23.2.04.
במסגרת התובענה שהתנהלה בבימ"ש השלום בבימ"ש ניהלו הצדדים משא ומתן ואף הועברו הצעות פשרה ובשלב מסוים אף הועברה הצעה לתשלום תכוף, על ידי המבקשים.
ביום 26.11.07 הורה בית-המשפט השלום בב"ש על מחיקת התובענה שהתבררה לפניו מחוסר מעש. הבקשה לביטול החלטה שהוגשה לבימ"ש השלום בב"ש נמחקה ומשכך, הוגשה תובענה זו, בגין שלוש תאונות הדרכים ביום 2.10.11.
- המבקשים סבורים כי דין התובענה להידחות על הסף מחמת התיישנות.
באשר לתאונה הראשונה, הרי שזו הוגשה כחמש שנים וחודשיים מיום שהתרחשה והתביעה בגין התאונה השניה הוגשה בחלוף 4 שנים ו-7.5 חודשים מיום התרחשותה. לכך יש להוסיף את חלוף הזמן מיום מחיקת התובענה מחוסר מעש דהיינו 26.11.07 ועד ליום 2.10.11, כלומר לענין תקופת ההתיישנות חלפו 7 השנים.
- המשיבה סבורה כי אין מקום לברר את הבקשה כעת שכן היא מקפלת בתוכה שאלות שבעובדה ובמשפט ורק לאחר בירור השאלות העובדתיות, ניתן יהיה להכריע בבקשה. עיקר התנגדותה של המשיבה לבקשה, נסמכת על סעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").
לשיטת המשיבה, הודו המבקשים הן בכתב והן בפני בית-המשפט, בתוך תקופת ההתיישנות, בקיום זכות המשיבה. על כן יש למנות את מניין ההתיישנות מיום הודאתם. במיוחד מפנה המשיבה להסכמת המבקשים לשלם לה תשלום תכוף ולכך שכל תשלום תכוף שבוצע מהווה הודאה בזכות ומשכך יש למנות את עניין ההתיישנות מיום התשלום .
עוד טוענת המשיבה כי המבקשים, הסכימו בפשרה, לסלק התובענה שעה שזו התבררה בבימ"ש השלום בב"ש וגם בכך יש לראות משום הודאה בזכות המשיבה.
בנוסף טוענת המשיבה כי חלה החמרה במצבה הבריאותי, המצדיק את דחיית הבקשה.
- סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי תובענה שאינה במקרקעין מתיישנת בחלוף 7 שנים מיום קום העילה. דהיינו המועדים בהם התרחשו תאונות הדרכים בגינן הוגשה התובענה לבימ"ש השלום בבימ"ש והמשכה בתובענה זו.
סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כך:
"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודעה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה.
בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עימה טיעון התיישנות".
- השאלה אם תשלום תכוף הינו בבחינת הודאה או משום ביצוע מקצת הזכות כמשמעות הדיבור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות התבררה בע"א 7934/99
רייזנר נ' מגדל (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת רייזנר"). כך נקבע שם:
"... אין לראות בתשלום התכוף משום הודאה בקיום הזכות. התשלום התכוף הוא מעין סעד זמני המתבסס להוכחה לכאורה בלבד והחלטת בית-המשפט לתשלום תכוף לא תהווה מעשה בי-דין לגבי התביעה העיקרית (סעיפים 5 ב'(א) ו- 5 ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975), בנסיבות אלה אין לראות בעצם התשלום משום הודאה בקיום הזכות. יתרה מזו, לפי הוראת סעיף 5 ז'(א) לחוק הפיצויים בשילוב עם סעיף 5 ב'(ב) לחוק זה, זכאי היה המבטח, בנסיבות העניין הנדון, להחזר התשלום מאת מקבלי התשלום".